<h1>פירוש רבינו נתן אב הישיבה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הכל ממירין. הכל ממירין את הקרבנות כבש בכבש ועז בעז ועגל בעגל. אבל אין להמיר אברין בעוברין.
<h2>דף י.</h2>
הכל ממירין. הכל ממירין את הקרבנות כבש בכבש ועז בעז ועגל בעגל. אבל אין להמיר אברין בעוברין.
<h2>דף יב.</h2>
אין המדמע מדמע אלא לפי חשבון וכו'. ענינו, כגון סאה תרומה שנתערבה בחולין, רואין אם היו שם מאה סאין חולין מוציאין מהן סאה תרומה והשאר חולין ואם לאו נעשה הכל מדומע כלומר תרומה. ואין המחמץ מחמץ אלא לפי חשבון. ענינו, אם נפלה כזית שאור לעיסת מצה שלפסח נעשה הכל חמץ ואם היה פחות אין חוששין לו. פירוש אחר אם נפלה כזית שאור תרומה לעיסת מצה חולין נעשה הכל מדומע ואם היה פחות אין חוששין לו. ואין המים השאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון. ענינו, מקוה ששאבו לתוכה מים בכלי הרי זו נפסלה ואין טובלים בה כמו שנ' וכל משקה אשר ישתה בכל כלי וכו' ושיעורו שלשת לוגין מים שאובין כמו שאמרו בעדיות [פ"א מ"ג] שני גרדיים באו לשער האשפות שבירושלם והעידו משם שמעיה ואבטליון ששלשת לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה וקיימו את דבריהם.
<h2>דף יד.</h2>
יש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנות היחיד שקרבנות הצבור דוחים את השבת ואת הטומאה וקרבנות היחיד אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה. אמר ר' מאיר והלא חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים קרבנות היחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה אלא שזמנן קבוע, דע שקרבנות הצבור הם המפורשים בתורה כגון וביום השבת שני כבשים וכגון ובראשי חדשיכם וקרבן מועדות, וקרבנות היחיד הם נדר או נדבה או חטאת או אשם ולפיכך קרבנות הצבור דוחין את השבת ואת הטומאה שהעבודה דוחה את השבת ופסח שבא בטומאה נאכל בטומאה וקרבן יחיד אינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה, הקשה ר' מאיר ואמר הלא החבתין שמקריב כהן גדול והשור שמקריב ביום הכפורים בעדו ובעד ביתו והם קרבנות יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה, ותירצו ואמרו מפני שאלו יש זמן קבוע להקרבתן.
